המנוע החם של הגוף. מניפורה (מקלעת השמש) מתמירה חומרים ואנרגיה, לאנרגיה הזמינה לניצול.
כמו תחנת כוח קטנה (או גדולה), שממוקמת לנו במרכז הגוף. ניתן להשוות את העוצמה והאנרגיה של מניפורה לשמש עצמה, אשר בלעדיה אין חיים.
מניפורה מספקת אנרגיה וחיים לאברי הגוף ולמערכות השונות. כאשר קיים תפקוד לקוי של מניפורה, האדם יחווה בריאות לקויה, דיכאון וחוסר מוטיבציה לקחת חלק בחיים. התעוררות של מניפורה חשובה לא רק למתרגל הרוחני אלא לכל אדם אשר מעוניין לחיות את החיים במלואם. manipuraבסנסקריט משמעותה 'עיר התכשיטים'.
אנרגיה (קונדליני) שוכנת בקרקעית האגן. היא עולה למעלה, אל מניפורה, שם היא עוברת טרנספורמציה למצב זמין לפעולות החיים ומופצת לכל הגוף. כאשר מניפורה פתוחה, האדם יהיה אנרגטי, בעל כוח ומלא חיים.
קונדליני שאקטי (הפוטנציאל האנרגטי) יכולה לטפס לסוודישתהנה ולצנוח בחזרה למולדהרה (וזה עלול לקרות אין ספור פעמים), אך לאחר שקונדליני שאקטי עוברת את מניפורה, היא אינה צונחת שוב. בעוד שמולדהרה וסוודישתהנה נחשבות כצ'אקרות המייצגות את ממלכת החיות, ומסמלות את התכונות, האינסטינקטים החייתים באדם. ממניפורה ואילך הצ'אקרות הן ייחודיות לאדם ואינן קיימות בממלכת החי. מניפורה היא צ'אקרה חברתית, לאחר שתי צ'אקרות העוסקות ביצרים והשרדות. היא עוסקת במערכות החברתיות של האדם, בביטחון העצמי ובקשרים שלנו עם העולם החיצוני.
מניפורה ממוקמת במרכז הבטן, מאחורי הטבור על עמוד השדרה. גבולותיה: שיפולי הבטן מלמטה, הסרעפת מלמעלה, המותניים בצדדים, הגב מאחור והטבור לפנים. נקודת הגירוי, kshetram ממוקמת בטבור.
הצ'אקרה קשורה פיזית למקלעת השמש, אשר אחראית על האש המעכלת וויסות הטמפרטורה בגוף, ולכן נקראת גם "צ'אקרת האש".
סמל: לוטוס בצבע צהוב בוהק, בעל עשרה עלי כותרת שעל כל עלה מנטרה. במרכז הלוטוס, נמצא מקור האש שמסומל על ידי משולש מהופך אדום, אשר בוהק כמו השמש הזורחת, שעל כל צלע שער בצורת T.
היסוד המזוהה עם הצ'אקרה הוא אש וניתן לראות להבות מקיפות את המשולש ואת השמש במרכזו.
מניפורה, מקלעת השמש
צליל
RAM
צבע
צהוב
מיקום פיזי
בין שיפולי הבטן והסרעפת, במרכז הגוף
סמל
לוטוס בעל עשרה עלי כותרת צהובים כמו השמש
יסוד
אש
חוש
ראייה
איבר חושי
עיניים
איבר מוטורי
רגליים
היבטים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים: תכונות בסיסיות: כוח, פעולה, בטחון עצמי. תכונות פיזית: ממוקמת בחלק האמצעי של הגוף וקשורה למערכת העיכול ולקיבה בפרט, כבד, כיס המרה ולטחול. קשורה לבלוטת האדרנלין ולמקלעת השמש. מערכת העיכול ממוקמת באזור של מניפורה ותפקידה דומה – להתמיר חומרים (מזון) לאנרגיה זמינה לניצול. זו המערכת הפיזית של קליטת אנרגיה מהעולם, דרך מזון והפיכתו לחומר שאנחנו יודעים לנצל. בהתאם לתפקידה, מערכת העיכול מתמודדת עם רעלים רבים, כאלה שאנחנו מכניסים (מזון) וכאלה שהיא מייצרת (תוצרי הפירוק). הגדולה שלה היא היכולת האדירה להפריד בין חומרים טובים, לבין הפסולת. במצב תקין, מזון יכול להישאר עד 18 שעות במערכת העיכול (נתאר את המזון בתוך מיכל לח, חמים וסגור למשך יום וחצי ויותר), במצב זה המזון יכול להתחיל להבאיש וליצור רעלים. באיורוודה רעלים אילו נקראים 'אמה' (amma). כדי לתמוך בהוצאת הפסולת ובהתמרה טובה של אנרגיה, אנחנו רוצים לדאוג לזרימת אנרגיה תקינה ולפעילות פיזית תומכת, בהתאם לאדם ולמצבו בחיים ולתמוך בהנעת המערכת (הנעה ע"י לחץ שרירי, בעזרת שרירי הבטן והסרעפת והזרמת דם).
תכונות אנרגטיות: מניפורה היא המרכז האנרגטי באדם.תפקידה הוא להתמיר אנרגיה ולכן הצ'אקרה קשורה לכוח ולחיות. ברמת מנו מאיה קושה, רמת הדפוסים וההרגלים. הבטן קשורה לכוח, לביטחון, לעוצמה. למשל נגיד על איש כרזמטי שיש לו 'כוח בבטן', או שהוא 'מדבר מהבטן' עם המון עוצמה. האנרגיה שאנחנו יודעים להפעיל, הזמינה לנו לפעולות החיים, מגיעה מהבטן.
כאשר הבטן משוחררת ולא מצטברים שם מתחים, הזרימה האנרגטית טובה ואדם מרגיש חיוני ואנרגטי, לעומת זאת כוח מודחק יכול לקבל ביטוי של כעס, ברמה הפיזית כוח מודחק ע"י כיווץ הבטן, ולהפך כעסים גורמים להתכווצות של הבטן.
על ההשלכות הרגשיות של הציווי החברתי של 'בטן שטוחה', כל אחד מאיתנו יכול להבין לבד....
החלוקת תכונות מניפורה על פי שלושת רמות הפעילות gunas Tamasמצב רדום: רמת פעילות רדומה יכולה להתאפיין בקושי במילוי מטלות בסיסיות הנדרשות לקיום אורח חיים שוטף ("אין לי כוח לבשל..."), חוסר ביטחון עצמי, עצב ואדישות, חוסר גמישות פיזי ומחשבתי. רמה פעילה יותר תתאפיין ברצון עז לכוח ולכוחניות, כוח זה יהיה מהול בשחיתות ומרמה, יושג תוך כדי התעלמות מצרכי הזולת ודריסתו. אדם זה יכול לבוא לקשריו החברתיים מתוך כניעה, כדרך לאישור חברתי והרגשה ש'צריכים אותי'. אנשים נוקשים, לא יצירתיים, חד גוניים וחסרי ביטחון. אנשים ברמה זו עשויים להיות דיקטטורים (אם הם חכמים), או סתם בריונים. אם הם בעלי קסם אישי הם עשויים להיות פוליטיקאים מושחתים, או עבריינים אלימים.
Rajas, מצב אקטיבי: אנשים ברמה זו אוהבים כוח ושליטה בכל תחומי חייהם, הם 'control freak'. אנשים נחושים, בעלי יכולת התמודדות וקור רוח. עשויים להיות פוליטיקאים, מנהלים, אנשי צבא או משטרה. הם רואים כוח בכל מקום ומשתמשים בכוח ובתחרותיות בכל סיטואציה, גם כאשר נדרשת אהבה ורכות.
נוטים להפוך גם את קשריהם האינטימיים לשדה קרב והופכים פגיעים ואומללים כאשר הבדידות חודרת בשלב מאוחר יותר בחיים. פעמים רבות מצב אקטיבי מכסה על חוסר ערך בסיסי, הנעזר בכלים חיצוניים להצדקה קיומית. הפחד בצ'אקרה זו הוא כי לא יקבלו אותי חברתית. אם אהייה כוחני, אני אשלוט במה שירגישו כלפי.
Sattwa, מצב מאוזן: אנשים בעלי עוצמה, מנהלים מצוינים, מנהלי ארגונים ומוסדות צדקה, בעלי מטרות הומניטאריות. נהנים מסיפוק בחיים ריכוז ובהירות, בעלי קבלה עצמית ויכולת להשתנות.
תרגול - אסנות:
בהתאם לעבודה הפיזית והאנרגטית של הצ'אקרה, אנחנו רוצים להפעיל את מערכת העיכול, להזין אותה בדם, לסובב ולמתוח אותה.
הרבה מהתנוחות ייגעו בפיתולים, עבודה של שרירים פנימיים וחיצוניים של הבטן. נעשה תנוחות אחרות שעובדות על קיר הבטן. כפעולה דינאמית (כמו דיווש), או כתנוחה סטאטית (כמו סירה).
בישיבה: תנוחות וורגאסנה. תנוחות בהן יש נעילה בשיפולי הבטן, מה שמשאיר את האנרגיה בפלג הגוף העליון.
בשכיבה: שאלבאסנה (ארבה), נאוואסנה (סירה)
וכמובן שנתייחס לבטן ולגב באותה המידה, כדי ליצור איזון.
תרגול - נשימה:
נשימה סרעפתית. נשימה לבטן היא נשימה מרגיעה.
נשימה סרעפתית מפעילה שריר אחד מול 72 שרירים (12 צלעות, 3 שרירים בין כל צלע, 2 צדדים) שמפעילה נשימת החזה, היא נשימה עם הרבה פחות התנגדות ולכן, היא חסכונית ומאוד מרגיעה.
למשל, אם ננשום כמה נשימות לבטן לפני האוכל, נרגע קצת משאון היום ונתפנה לאכילה. הגוף שלנו יתפנה לעיכול, יפריש יותר רוק ומיצי עיכול, מה שיעשה את התהליך לקל ויעיל יותר.
מעבר להרגעה, הסרעפת היא המפרידה בין הריאות לחלל הבטן, כך שבכל תנועה שלה, היא מעסה את אברי העיכול הצמודים אליה ואנחנו מרוויחים פעם נוספת ע"י עיסוי פנימי ישיר על מערכת העיכול (דבר התומך רבות בפעולה המכאנית של העיכול). בכל שאיפה ונשיפה נרגע ונניע את המזון הלאה בתוך המערכת. בכל עבודה של דחיסה ועיסוי אנחנו גם מזרימים דם בכמויות גדולות יותר, מה שתומך באספקת החמצן ובספיגת תוצרי הפירוק אל הגוף.
נשימה סרעפתית: בנשימה לבטן, הבטן יוצאת ומתנפחת קדימה. ניתן לאסוף את הטבור והתוצאה תהייה נשימה סרעפתית אחורנית (אל הראות בצידן האחורי).
בסטריקה: שאיפה ונשיפה בעוצמה שווה. נשימה זו מעלה הרבה אנרגיה ולכן יש צורך בנשימה מאזנת, כמו נשימה לנחיריים מתחלפים.
תרגול - כללי:
נתרגל עם עיניים פתוחות, כדי שנוכל למקד את הכוח שעולה על מטרה אליה אנחנו חותרים.
.jpg?id=9628277)
.jpg?id=9628302)
