אני ילד בלתי-נראה של אהבה בת אלף-פנים,
צף על פני ים המערבולות של החיים,
מוקף בכרי האחו של הרועים המכונפים,
מקום שבו שוכנים אהבה ויופי אלוהיים,
שקט דומם של חמימות ליל קיץ.
לעתים קרובות חותכים החיים את הגוף ואת המיינד שלי
ואף שאולי נראה דם זורם,
ואולי נשמעת צעקה,
אל תטעו לחשוב שצער יכול לשכון בתוכי
או סבל בנשמתי.
לא תהיה לעולם סערה
שתוכל לסחוף את הדרך מכפות רגלי,
את הכיוון מלבי,
את האור מעיני,
או את המטרה מחיים אלו.
אני יודע שאני עמיד בפני הכוחות,
כל עוד יש לי כיוון, תכלית, מטרה:
לשרת, לאהוב, לתת.
חוזק נמצא בהגדלה של התכונות החבויות
של האישיות שלי עצמי, האופי שלי עצמי
ואף שאיני אלא שליח,
אני מי שאני.
תנו לי לעטר לבבות רבים
ולצבוע אלף פנים בצבעי ההשראה
ובקולות הרכים, הדוממים, של משמעות.
תנו לי להיות כמו ילד,
שרץ יחף דרך יער
של אנשים צוחקים ובוכים,
מחלק פרחים של דמיון ופלא,
שאלוהים נותן חינם.
האם עלי ליפול על ברכי,
ולחכות שמישהו יברך אותי
באושר ובחיים של חלומות מוזהבים?
לא, ארוץ אל המדבר של החיים, בזרועות פתוחות,
לפעמים נופל, לפעמים מועד,
אבל תמיד מרים את עצמי חזרה
אלף פעמים, אם יש צורך,
לפעמים מאושר.
לעתים קרובות החיים יצרבו אותי,
לעתים קרובות החיים ילטפו אותי בעדינות
ורבים מימי יהיו רדופים
סיבוכים ומכשולים
ויהיו רגעים יפים כל כך
שהנשמה שלי תתייפח באקסטזה.
אני אהיה צופה, עֵד,
אבל לעולם לא אברח
או אסב גבי לחיים. לעצמי.
לעולם לא אנטוש את עצמי
או את השיעורים הנצחיים שלימדתי את עצמי
גם לא אתן לערך
של ההשראה והקיום האלוהיים ללכת לאיבוד.
הבועה עטופת-הקשת שלי תישא אותי
הלאה מעבר לגבולות האופק
לעולם ועד לשרת, לאהוב ולחיות
כסאניאסי.
.jpg?id=3122493)